הגליל חברת הדלק לישראל בע"מ נ' גמאל מנסור ואח'

פסק דין

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים בחובם של חברת "תחנת דלק טירה בע"מ" (להלן: "החברה") ומר פייסל מנסור ז"ל (להלן: "מר פייסל ז"ל") אשר נפסק לטובתה במסגרת פסק דין (בת.א. 4115/02) בסך קרן של 534,742 ₪. הורתו של החוב במוצרי דלק אשר ספקה התובעת לחברה במהלך שנת 1999.

חיוב הנתבעים קם לטענתה מכח אחריות אישית הן מכוח עוולת הרשלנות או התרמית, הן מכוח מצב שווא ולפי סעיפים 252, 254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ובהיותם נושאי משרה בחברה. עוד עותרת התובעת לסעד של הרמת מסך ההתאגדות בין החברה והנתבעים בהיותם בעלי מניות בה.

רקע עובדתי

אבי הנתבעים, מר סוילח ז"ל, היה בעלים של מחצית הזכויות בתחנת דלק הממוקמת בכניסה הדרומית לעיר טירה, גוש 7776 חלקה 24 (להלן: "תחנת הדלק"). יתר הזכויות בתחנה היו שייכות לבני משפחת כורי. בנוסף, לה"ה נחמה ושוקי כהן היו זכויות ברווחי תחנת הדלק ולהבטחת זכותם נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "ה"ה כהן"). בשנת 1991 נפטר אבי הנתבעים ומאז ועד שנת 1996 נוהלה תחנת הדלק על ידי בני משפחת כורי. בשנת 1996, ובהתאם למערכת ההסכמית בין בעלי הזכויות, הועבר ניהול תחנת הדלק לידי הנתבעים ואחיהם אשר הקימו את החברה לשם ניהול התחנה.

בעלי המניות בחברה היו הנתבעים ואחייניתם, שירין כאשר הנתבע 1 החזיק ב 50% ממניות החברה, הנתבע 2 ב 5% ממניות החברה וגב' שירין מנסור החזיקה ב 45% ממניות החברה.

אין חולק כי עד לחודש אוקטובר 2000 מר פייסל ז"ל ניהל את החברה. במהלך חודש זה לקה האחרון באירוע מוחי ולא שב לאיתנו. החל ממועד זה החלו הנתבעים לקחת חלק בניהול החברה.

לחברה סופקו מוצרי דלק שונים באמצעות "פז חברת נפט בע"מ" (להלן: "פז") וזאת מכוח הסכם שנכרת ביניהם ביום 31.7.96 (להלן: "הסכם פז הראשון").

בשל קיומו של חוב מצד החברה לפז נחתם ביום 1.2.01 הסכם בין הנתבעים ופז לשם פירעון חוב זה באמצעות העברת זכות ניהול תחנת הדלק לתקופה קצובה לידי פז (להלן: "הסכם פז השני") .

ביום 23.11.04 ניתן צו פירוק כנגד החברה ועו"ד אבו ריא אימן- ב"כ הקודם של התובעת מונה למפרק (להלן: "המפרק").

תמצית טענות הצדדים

לדברי התובעת יש לחייב את הנתבעים באחריות אישית לקיומו של החוב מכוח עוולת הרשלנות, התרמית ומכוח חובת הזהירות וחובת האמון המעוגנים בסעיף 252 ו 254 לחוק החברות. כל זאת משום שיצרו חזית מדומה של בעלי שליטה בחברה לצורך הסתרת הבעלים האמיתי בה, שהיה אחיהם מר פייסל ז"ל, ואשר היה במצב כלכלי קשה. מר פייסל ז"ל ניהל את החברה באופן רשלני והנתבעים היו אדישים לכך. תוצאת האמור הינה יצירת חובות כבדים של החברה ובין היתר החוב נשוא התביעה.

עוד טענה התובעת לאחריות אישית של הנתבעים מכוח הבטחתם האישית כי החוב ייפרע במהלך פגישות בינם ובין מר נסאר, מנהל התובעת . בין היתר הורה הנתבע 2 על החלפת שיקים של החברה בשיקים אישיים. לטענת התובעת, הנתבע 2 הוליך אותה שולל ויצר מצג אשר הביא להימנעותה מנקיטת פעולה משפטית אשר הייתה מיטיבה עמה.

עוד עותרת התובעת להרמת מסך ההתאגדות בין החברה והנתבעים. לדידה, הנתבעים העבירו את ניהול תחנת הדלק לחברה בעירבון מוגבל על מנת שתהיה חברת קש שתסווה את פעילות המשפחה הרשלנית ובפרט את ניהולו הכושל של מר פייסל ז"ל. כמו כן הנתבעים נהלו את החברה במימון דק עת שנמנעו מהשקעה או הענקת אשראי על ידי הזרמת הון פרטי לכיס החברה וכן בעצם הסכמתם כי החברה תתנהל ללא הון התחלתי הולם.

התובעת טוענת לערבוב נכסיהם הפרטיים של הנתבעים עם נכסי החברה וזאת בהסתמך על העובדה שבהסכמי פז ערבבו הנתבעים בין זכות החברה לנהל את תחנת הדלק ובין זכויותיהם האישיות. מכל מקום לטענתה, כריתתו של הסכם פז השני מהווה העדפת מרמה אסורה וריקון החברה מנכסה המהותי והיחיד.

מנגד הכחישו הנתבעים כי הקמת החברה נועדה לשרת מטרות פסולות וטענו כי מר פייסל ז"ל היה המתאים ביותר לניהול החברה באותו מועד. מעבר לאמור, נטען כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כלל ביחס לכל טענותיה ולמעשה הסתמכה על דו"ח מפרק החברה מיום 20.9.05 (להלן: "דו"ח המפרק") אשר אינו מבוסס מבחינה עובדתית קל וחומר לאחר שתמליל חקירות הנתבעים הוצא מתיק בית המשפט בהתאם להחלטה מיום 1.11.09. בנוסף, התובעת לא נבנתה מעדות המפרק ומעדות מר נאסר אשר העיד כי מעורבותו האישית מול החברה החלה בשלב מאוחר יחסית.

לגופו של עניין, נטען כי הנתבעים לא היו מעורבים בניהול החברה מיום היווסדה ועד חודש אוקטובר 2000, לא קבלו רווחים או דיבידנד ונתנו אמונם במר פייסל ז"ל באופן מלא. אשר על כן מצבה הקשה של החברה נגלה להם רק לאחר המועד הנ"ל ומאז עשו מאמצים מחד לדאוג להמשך פעילותה ומאידך ,לפרוע את חובותיה ובכללם החוב לתובעת אשר בסופו של יום נפרע בחלקו. בין היתר ,ניסו להגיע להסדרים עם נושי החברה ובכך הצליחו באופן חלקי. במסגרת מאמצים אלו בקשו הנתבעים לפרוע את חוב החברה הגדול לנושה המובטח -פז וכך עשו במסגרת הסכם פז השני אשר לטענתם אינו מהווה העדפת נושים אסורה בשל מועד חתימתו זמן רב לפני מתן פסה"ד לטובת התובעת.

דיון

התובעת כרכה בתביעתה כאמור מספר עילות אם מדיני הנזיקין ואם מתחום המשפט התאגידי להטלת אחריות על הנתבעים כנושאי משרה וכבעלי מניות.

הפסיקה דנה לא אחת במתח שבין הטלת חיוב אישי על נושא המשרה לבין העילה בדבר הרמת המסך.